החלטה בתיק ה"ת 7992-11-12

בפני בקשת המבקשים להחזרת תפוס - רכב מסוג אוטובוס זעיר מ"ר 71-235-51 (להלן: הרכב) שנתפס ביום 13.8.12, ומנגד - בקשת המשיבה לחילוט הרכב בהתאם לסעיף 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] תשכ"ט-1969.

אין חולק, כי הרכב נתפס במועד האמור ע"י המשטרה כשהוא נהוג ע"י המבקש 1 (להלן: עיסא), אשר הסיע בו 14 שוהים בלתי חוקיים בין כפר קאסם לראש העין.

עיסא הורשע על פי הודאתו בעבירה של הסעת שב"ח בנסיבות מחמירות, ונדון ביום 27.12.12 לששה חודשי מאסר בפועל ורכיבי ענישה נוספים.

המבקש 2 (להלן: מוחמד) הינו בעל חברת "הסעות האלוף" ומי שמכר את הרכב לעיסא ביום 31.7.12, ולטענתו לא קיבל את מרבית התמורה עבור הרכב, אשר עדיין רשום על שמו במשרד הרישוי. לפיכך צורף מוחמד כמבקש, ומסר את עדותו בפני לגבי נסיבות מכירת הרכב לעיסא. לגרסתו, בה תומך עיסא, סוכם בין הצדדים על מכירת הרכב תמורת סך של 35,000 ש"ח. הרכב הועבר פיזית לחזקתו של עיסא ביום 31.7.12, ובאותו מעמד שולמה מקדמה בסך 5,000 ש"ח. סוכם בין הצדדים כי יתרת התמורה תשולם עד 15.8.12 ובמקביל תבוצע הסרת עיקול שהיה רשום על הרכב וכן ישונה הרישום במשרד הרישוי מרכב ציבורי לרכב פרטי. לאחר מסירת הרכב, נודע לו שעיסא נעצר והרכב נתפס. מוחמד לא הגיש תביעה כנגד עיסא לתשלום יתרת התמורה משום שידע שהלה נמצא במעצר בית, ואף לא הגיש בקשה להחזרת הרכב שנתפס ע"י המשטרה.

מוחמד מסר כי נערך בין הצדדים הסכם, שהוצג בבית המשפט, וכן הוצג בישיבה נדחית העתק צילומי של חשבונית מיום 31.7.12 ע"ס 5,000 ש"ח.

כשהוצג למוחמד בחקירה הנגדית כי בהסכם המודפס, שנערך על ידו במשרד חברת ההסעות, כתוב כי הרכב נמסר לעיסא לאחר ששילם את כל התמורה המוסכמת, טען מוחמד כי אינו יודע מדוע זה רשום כך. לדבריו מדובר בטופס המשמש אותו דרך קבע לעריכת הסכמים למכירת כלי רכב, והוא ערך אותו ביום העיסקה והביאו לעיסא לחתימה במעמד מסירת הרכב.

לאחר שעיינתי בהסכם המודפס, מצאתי כי הוא ערוך וממולא בצורה מדוקדקת, הן בחלקו המודפס והן בחלקו הממולא בכתב יד, לרבות ציון שעת מסירת הרכב לעיסא (!) ולא רק התאריך. בנוסף, ההסכם כלל אינו מציין מועד/ים לתשלום יתרת התמורה, דבר לא סביר אילו אכן שולמה רק מקדמה זעומה. בנסיבות אלה, איני יכולה לקבל את גרסתו של מוחמד, כי למרות שכתוב בהסכם כי מלוא התמורה שולמה לפני העברת החזקה ברכב, בפועל שולם רק סך של 5,000 ש"ח. אוסיף ואציין, כי בהעדר קשר אישי/משפחתי בין הצדדים, כפי המצב במקרה זה, העברת רכב בערך של עשרות אלפי ש"ח לחזקת הקונה ללא תשלום מלוא התמורה הינו חריג ובלתי מקובל בשוק מכירת הרכב.

תמיכה למסקנתי אני מוצאת בעובדה כי מוחמד לא הגיש בקשה מטעמו להחזרת הרכב התפוס ע"י המשטרה, ללא כל סיבה סבירה לכך, בהתחשב בטענתו כי קיבל רק 5,000 ש"ח כמקדמה. יצויין בהקשר זה, כי הבקשה להחזרת תפוס הוגשה, בחודש נובמבר 2012, ע"י עיסא בלבד, וההתייחסות בה לרכב הינה כ"רכבו של המבקש" ללא אזכור קיומו של בעלים רשום שטרם קיבל את מרבית התמורה.

לבקשת בית המשפט, הוצג ע"י המבקשים פנקס העתקי החשבוניות בו כלולה החשבונית ע"ס 5,000 ש"ח. עיינתי בפנקס להתרשמות מהאותנטיות שלו, ולא מצאתי בו סימנים מחשידים. עם זאת, ברי כי אין בחשבונית שהוצאה, כדי לשלול תשלום של יתרת הסכום במזומן, ללא חשבונית.

לפיכך אדון בבקשה מנקודת מוצא כי הרכב הינו בבעלות עיסא.

אשר ליתר הטענות בעניין חילוט הרכב:

אין חולק, כי הרכב שימש לביצוע העבירה בהיותו רכב הסעות מסוג אוטובוס זעיר.

לחומרא יצויין, כי מדובר בהסעה בתשלום של 14 שב"חים לתוך תחומי המדינה.

לקולא יצויין, כי ל-13 מתוך המוסעים היו אישורי שהיה בתוך קו התפר, ולמוסע הנוסף היה אישור כזה, שפקע.

בנוסף, זו הרשעתו הראשונה של עיסא בעבירה על חוק הכניסה לישראל. אין מדובר ברצידיביסט בתחום הסעות השב"חים ואף הרכב אינו רכב ששימש אחר/ים לביצוע עבירות מסוג זה, ככל הידוע. חוק הכניסה לישראל מתייחס לחילוט רכב במקרים של עבירה חוזרת (סעיף 12א(ד2)) אך לא למקרים של עבירה ראשונה, עליהם חלה, לעניין זה, הוראתו הכללית של סעיף 39 לפקודה. גם הפסיקה מתייחסת לרוב למקרים של שימוש חוזר ברכב לביצוע העבירה.

עוד יצויין, כי עיסא נשפט למאסר בפועל של ששה חודשים, קנס בסך 4,000 ש"ח, 3 חודשי פסילה ורכיבים נוספים, כך שהוספת סנקציה כלכלית בסדר גודל של עשרות אלפי ש"ח על הענישה שהושתה, עלולה להחמיר עם הנאשם יתר על המידה.

לאחר ששקלתי את השיקולים לחומרא ולקולא, מצאתי לנכון לאזן בין השיקולים ע"י עשיית שימוש בסעיף 12א(ג2) לחוק הכניסה לישראל, היינו: להורות על העמדת הרכב ואיסור השימוש בו לתקופה של ששה חודשים מיום תפיסתו. בסנקציה זו יש משום פגיעה כלכלית משמעותית בבעל הרכב, שנמנע ממנו להפיק את התועלת הכלכלית מהבעלות ברכב משך תקופה ארוכה.

לפיכך, אני מורה כי הרכב יוחזק ע"י המשטרה עד יום 12.2.13 ויוחזר למבקש 1, או מיופה כוחו, במועד זה.

ניתנה היום, י"ט טבת תשע"ג, 1 בינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: